פס"ד בעניין פיצויים בגין סרבנות למתן גט במשך למעלה מעשרים שנה ואלימות

בפני תביעה לקבלת פיצויים שהגישה התובעת כנגד הנתבע (בעלה לשעבר) בגין נזקים שנגרמו לה עקב סרבנותו ליתן לה גט פיטורין במשך למעלה מעשרים שנה ועקב האלימות הקשה שנהג בה.

הרקע לתביעה

התובע והנתבעת נישאו זה לזו כדמו"י בשנת 1974. מנישואין אלו נולדו לצדדים שני ילדים, שניהם בגירים כיום.

כבר בשנת 1981 עזבה הנתבעת את הבית עם שני ילדיה, ועברה להתגורר עמם אצל הוריה. לטענתה, נאלצה לעשות כן בשל האלימות הקשה שנהג כלפיה התובע אשר כללה אלימות פיזית, נפשית וכלכלית, השפלות והתעללות.

אין חולק על כך שהצדדים המשיכו להיות נשואים עוד עשרים ושתיים שנה לאחר שחדלו להתגורר יחד ולקיים משק בית משותף, ולמעשה רק ביום 23.10.06 התגרשו הצדדים בגט פיטורין.

עיקר טענותיה של התובעת הן שאלימותו של הנתבע גרמה לה סבל פיזי וכן כאב, סבל ובושת וכי סירובו ליתן לה גט במשך למעלה מעשרים שנה חרף רצונה להתגרש ממנו גרם לה סבל קשה עקב עגינותה; סבל אישי, כלכלי ואף חברתי. עיקר טענתו של הנתבע היא שיש לדחות את התביעה מחמת שיהוי. לגופו של עניין טען, שהתובעת מעולם לא ביקשה ממנו להתגרש ולכן הוא מעולם לא סירב לתת לה גט, וכי תביעתה לפיצויים בגין אלימות לא הוכחה כיאות.

טענות התובעת

טענת האלימות וההתעללות הפיזית והנפשית

לטענת התובעת קצרה היריעה מלהכיל תאור מלא ומדוקדק של חייה המשותפים עם הנתבע בצל הפחד, האלימות והאכזריות של הנתבע. התובעת מביאה מספר רב של דוגמאות להתנהגות הנתבע כלפיה, ובין היתר:

התובעת טענה, כי חודשים מספר לאחר נישואי הצדדים ביקש ממנה הנתבע להתלוות אליו לחתונה משפחתית בת"א. כשהגיעה לפגוש אותו בתחנה המרכזית בת"א החל לצעוק עליה ומשסירבה ללכת עמו הצמיד סכין לגבה ואיים לדקור אותה.

עוד טענה, כי בערב חג סוכות, לאחר וויכוח בין הצדדים נאלצה התובעת לציית להוראות הנתבע וללוות אותו לביקור בבית אחיו, כאשר הוא משליך עליה אבנים בעת שהלכו ברחוב.

הנתבע מנע ממנה להתכסות בשמיכה בערבי החורף הקרים ונהג לפתוח את חלון חדר השינה כדי למנוע ממנה להתחמם, כך לטענתה.

עוד נהג, הנתבע לטענתה להניח את ברכו על גבה העליון תוך כדי שהוא מושך את כתפיה לאחור, ולא פסק מכך עד ששמע רעש בוקע מגבה. פעולה חוזרת זו גרמה לתובעת כאבים עזים באזור הגב, הנמשכים עד היום ואף גוברים בעיתות של קור.

הנתבע, לדבריה, תפס אותה לא פעם בכוח , הצמיד את פיו לפיה ואפה ונשף עמוק לתוך ריאותיה באופן שגרם לה להרגיש שהיא הולכת למות מחנק.

עוד טענה, כי באחד מן הימים, בעת שהתובעת הגיעה לגן הילדים כדי לקחת את ילדיה הביתה, הגיע לשם אף הנתבע והתפתח ביניהם עימות אשר במסגרתו אחז הנתבע בחוזקה בחזה ומשך אותו כשהוא גורם לה כאבים עזים. בגין אירוע זה הוגש כנגדו כתב אישום ע"י משטרת ישראל.

לטענתה, נהג הנתבע לחייב אותה לקיים עמו יחסי מין, ובשל חששה מן האפשרות של אלימות נוספת כלפיה, נאלצה להיעתר לו בניגוד גמור לרצונה. בכך גרם לה סבל רב, אך גם כשראה שהיא בוכה בעת קיום היחסים, לא חדל ממעשיו והמשיך בכך חרף התנגדותה.

התובעת אף טענה, כי באחד מימי החורף בעת שהיתה בהריון עם ילדתה הבכורה נעל אותה הנתבע במרפסת הדירה ושפך עליה מים קרים. בעקבות אירוע זה נגרמו לה דימומים ברחם והיא הובהלה לבית החולים בדחיפות, שם אושפזה למשך שבוע ולאחר מכן היתה מרותקת למיטתה בשמירת הריון למשך שלושה חודשים נוספים. במשך תקופה זו מנע ממנה הנתבע מים חמים לשתיה או לרחצה ואף ניתק את הגז בבית בטענה ש"מים עולים כסף".

גם במהלך הריונה השני סבלה התובעת, לטענתה, מאלימות קשה מצד הנתבע. לאחר אירוע אלימות קשה בו הכה אותה בחוזקה בבטנה, נאלצה לברוח לבית הוריה תוך שהנתבע מונע ממנה לקחת עמה את התינוקת שהיתה אז בת 11 חודשים. הדאגה האיומה לשלום התינוקת והמכות הקשות אותן ספגה גרמו לה לצירים מוקדמים והיא הובהלה בדחיפות לבית החולים. התינוק נולד בחודש השביעי בניתוח קיסרי תוך סכנה לחייה וחיי התינוק. התינוק נותר בפגיית בית החולים עוד שלושה שבועות והתובעת נותרה במצב בריאותי רעוע במשך תקופה ארוכה לאחר מכן.

עוד הוסיפה התובעת, כי באחד הבקרים הגיע הנתבע לביתם ומשגילה שהדלת נעולה החל לדפוק עליה בחוזקה. התובעת, שהיתה במקלחת, לא השיבה לדפיקות בדלת וכשפתחה אותה לבסוף זכתה למטח של צעקות וסטירות על פניה.

באירוע אחר משנת 1980, טענה התובעת, הכה אותה הנתבע באזור הלסת והעורף באופן שנגרם לה שיתוק לגפיים התחתונות והעליונות והיא רותקה למיטתה למשך 3 חודשים.

בנוסף, טענה התובעת, כי הנתבע נהג בה אלימות מילולית ונפשית קשה, צעק עליה, קילל אותה ואיים על חייה וחיי ילדיה עד שנכנעה לכל בקשותיו.

הנתבע, טענה, לא הסתפק בהכאתה ואף נהג להכות את בנו הקטן בהזדמנויות שונות, תפס את בנו בעורף והשליך אותו בחזקה על הספה, גזר את שערותיו ועוד. בשנת 1982, באחת הפעמים בהם שהתה התובעת עם ילדיה אצל הוריה, לקח הנתבע את הילדים משם והעלימם ממנה במשך שבועיים, במהלכם אף הכניס אותם לגן ילדים חדש. לאחר חיפושים מבוהלים של התובעת ואחיה, ראתה אותם התובעת לבסוף במקרה ברחוב ונאלצה לקחת אותם בכוח מן הגן החדש ולהשיבם לחזקתה.